מהו ניתוח דלף לדיאליזה?
דיאליזה מבצעים במצב של אי ספיקת כליות על מנת לנקות את הדם מרעלים וחומרים בלתי רצויים המצטברים בדם. החיבור הנגיש ביותר, למכונת הדיאליזה, הוא וריד תת עורי – אותו ניתן לדקור על-ידי מחט הדיאליזה. אולם, וריד רגיל הוא קטן ואינו מסוגל להעביר דרכו את נפח הדם הרצוי לדיאליזה. לפיכך, יש צורך ליצור חיבור בין עורק לווריד (מתחת לעור) כך שבווריד תתפתח זרימת דם גדולה, כמו בעורק, אשר תאפשר את נפח הדם הרצוי בווריד הנגיש. חיבור זה, בין וריד לעורק, מוגדר בשפה המקצועית דלף (שאנט או פיסטולה) לדיאליזה.
ההחלטה על ביצוע הניתוח תתקבל על-ידי הנפרולוג המטפל על-פי דרגת אי ספיקת הכליות.
מהם סוגי הדלף לדיאליזה הקיימים/האפשריים?
- דלף טבעי – פיסטולה
חיבור בין עורק לווריד המתבצע מתחת לעור, בדרך כלל, באזור שורש כף היד או המרפק. באזור של הדלף ניתן לחוש ברטט שהוא הסימן העיקרי לכך שהדלף מתפקד. - דלף מלאכותי – "וריד סינטטי"
ישנם מקרים בהם אין לחולה ורידים שטחיים המתאימים ליצירת דלף. במקרים הללו משתמשים בדלף מלאכותי המחובר בקצהו האחד לעורק ובקצהו השני לווריד מרכזי ועמוק.
מספר שבועות לאחר הניתוח, הדלף "מבשיל" וזרימת הדם בו עולה, הווריד גדוש ויש נפיחות מעל פני העור. הצוות הרפואי בודק ועוקב אחר בשלות הדלף. כאשר הדלף מוכן ניתן להתחיל להשתמש בו לדיאליזה.
כיצד לנהוג ביד המיועדת לניתוח דלף?
- אין לקחת בדיקות דם מהוורידים.
- אין למדוד לחץ דם.
- אין להרכיב עירוי.
- יש להימנע מכל לחץ.
- יש להימנע מנשיאת משאות כבדים.
- אין לבצע החדרת צנתר לווריד התת-בריחי.
- יש לעקוב אחר הרטט על פני הדלף פעמיים ביום באמצעות הנחת אצבעות מעל הצלקת הניתוחית והרגשת הרטט.
במקרה של היעלמות הרטט – יש להודיע מיד לצוות במכון הדיאליזה!
