מחלת ורידי הרגליים – סקירה כללית

או השאירו פרטים

מחלת כלי-דם היא מצב רפואי הקשור לכלי הדם, כולל אלו המובילים דם אל הלב, המוח ושאר הגוף. מחלות כלי דם של הרגליים כוללות את מחלת העורק הפריפרלי, פקקת ורידים (טרומבוזה) ואי-ספיקת ורידית (הצטברות דם ברגליים), המהווים את הגורם העיקרי לדליות ורידים.
העורקים מובילים דם מהלב לשאר חלקי הגוף. הוורידים מחזירים את הדם משאר חלקי הגוף אל הלב. ורידי הרגליים מצוידים בשסתומים חד-כיווניים שמטרתם למנוע מהדם לזרום חזרה בווריד. כאשר שסתומים אלו מפסיקים לתפקד כראוי בגלל גיל, חוסר תפקוד או התנפחות הוורידים, הדם
לא יידחף במידה מספקת בכיוון הנכון והוא יכול לזרום אחורה (reflux) ולהצטבר ברגליים. הדם המצטבר גורם ללחץ מוגבר בוורידים, וגורם להם להתנפח, לבלוט, ואפילו לדלוף. בעיות מחזור הדם ובעיות בעור הנלוות לתופעה זו כוללות תסמינים המזוהים עם דליות.

דליות ורידים

  • מהן דליות ורידים?
  • גורמים וסיכון
  • תסמינים
  • בדיקה ואבחנה
  • טיפולים

מהן דליות ורידים?

דליות ורידים הם לרוב ורידים נפוחים המופיעים ברגליים, בקרסוליים ובכפות הרגליים. הוורידים הללו נוצרים על ידי מצב הידוע כאי-ספיקה ורידית, או זרימה ורידית חוזרת, שבה הדם הזורם ברגליים לא חוזר כמו שצריך ללב ובמקום זה מצטבר בוורידים הנפוחים.
התסמינים יכולים לכלול כאב ועייפות ברגליים, קרסוליים ושרירי שוק נפוחים, גרד בעור, שינוי צבע העור ופצעים מודלקים ברגליים. במקרים פחות חמורים, מופיעים כלי דם עדינים בצבע אדום או כחול – "ורידי עכביש" – היכולים להיות תסמין למצב.
מין וגיל הם שני גורמי סיכון עיקריים בהתפתחות אי ספיקה ורידית. מעריכים שכ-72% מהנשים ו-42% מהגברים יסבלו מתסמיני דליות ורידים בהגיעם לשנות השישים שלהם. נשים שהיו בהריון יותר מפעם אחת ואנשים הסובלים מהשמנת יתר, ובעלי היסטוריה משפחתית של דליות ורידים, או שבילו זמן רב בעמידה הם בעלי סיכון גבוה יותר למצב זה, אבל זה יכול לקרות כמעט לכל אחד ובכל גיל. דליות ורידים לעולם לא נעלמות ללא טיפול ולעיתים קרובות מחמירות עם הזמן.
מצב חמור של דליות בוורידים עלול להשפיע בצורה משמעותית על חייהם של אנשים שעבודתם כרוכה בעמידה ממושכת – אחיות, מורים/ות, דיילים/ות וכו'. המחקר מראה שימי עבודה רבים הולכים לאיבוד בכל שנה בארץ, והוצאות הטיפול השנתיות מגיעות לסכומים גבוהים.

מהן הסיבות וגורמי סיכון לדליות ורידים ברגליים?

סיכוייהן של נשים לפתח דליות ורידים ברגליים הם פי שניים מאלו של גברים. הריון ולידות הם הגורמים העיקריים – נשים שהיו בהריון, יותר מפעם אחת, הן בעלות רגישות גבוהה לכך – בחלקם בגלל שינויים הורמונליים המתרחשים בתקופה הטרום-ווסתית והבלות וידועים כמרפים את דפנות הוורידים ומגדילים את הסיכויים לאי-ספיקה ורידית. גורמים נוספים המגבירים את הסיכון הם טיפול בתחליפי הורמונים וגלולות למניעת הריון.
גורמים משמעותיים נוספים לדליות ורידים ברגליים כוללים:

  • השמנת יתר.
  • היסטוריה משפחתית של דליות ורידים.
  • עמידה ממושכת, ישיבה ממשוכת או נשיאת משאות כבדים לאורך שנים רבות.

מהם התסמינים למחלת ורידי הרגליים?

דליות ורידים הם כלי דם נפוחים, שצבעם כחול או סגול והם בדרך כלל בולטים מעל פני העור. לעתים, הם נראים מפותלים כמו חבלים והם יכולים להיות מלווים בהתנפחות הרקמה הקרובה. אפשר למצוא אותם בכל מקום על הרגל, מהקרסול ועד המפשעה, אבל המקרה השכיח ביותר הוא כשהם מופיעים בצד הפנימי של הירך או בצד האחורי של השוק.
דליות ורידים אינם תמיד מצב חמור או לא נוח – אצל אנשים אחדים רואים רק שינוי מועט בצבע הוורידים או נפיחות קטנה, אבל אצל סובלים רבים הם יכולים לגרום תסמינים חמורים הכוללים כאבים במידה המשפיעה בצורה ניכרת על איכות החיים.

כאבי ורידים ברגליים

התסמינים יכולים לכלול כאב הבא בגלים, כאב עמוק או הרגשה כבדה ברגליים, התכווצויות שרירים, עייפות, רגליים "חסרות מנוח", צריבה או גירוד בעור נפיחות חמורה בקרסוליים, יכולים כולם להיות תסמינים של אי-ספיקה ורידית, הסיבה העיקרית לדליות ורידים ברגליים.
תסמינים אלו, עלולים לפגוע בשגרת הפעילות היומיומית של הסובלים מאי-ספיקה ורידית.

במקרים חמורים, דליות ורידים יכולות להיות אינדיקטור לבעיות חמורות בזרימת הדם, הגורמות לקרישי דם או פצעים דלקתיים על העור הדורשים טיפול רפואי מיידי.

כיצד ניתן לאבחן אי-ספיקה ורידית?

בדיקת ההדמיה הנדרשת כדי לאבחן את מצבן הרפואי של הסובלות והסובלים מוורידים הינה בדיקת אולטראסאונד-דופלר של מערכת הוורידים השטחית והעמוקה של הוורידים ברגליים.

לאחר קבלת תוצאות הבדיקה יש להיוועץ עם מומחה בכירורגיית כל-דם. במהלך הייעוץ הראשוני תתבצע בדיקה גופנית וקביעת הטיפול המתאים למצב הוורידי המאובחן.

מהם הטיפולים המומלצים?

אבלציה באמצעות גלי רדיו
כריתת וריד (ניתוח)
סקלרותרפיה (הזרקת קצף)

במקרים קלים יותר של דליות ורידים וורידי עכביש, הרופאים ממליצים בדרך כלל מגוון של עזרה עצמית, טיפולים לא כירורגיים כדי להקל על אי-הנוחות ולמנוע מהחמרת המצב. טיפולים אלו כוללים תרגילים, הורדה במשקל (במקרה של עודף משקל), לבישת גרביים אלסטיות, הרמת הרגליים והימנעות מעמידה או ישיבה בפרקי זמן ממושכים.
טיפולים רפואיים ישירים בוורידי עכביש כוללים טיפולים סקלרוטיים, בהם אוטמים את הוורידים בעזרת זריקות של תמיסה כימית הסוגרת את דפנות הווריד. אפשר לטפל בוורידי עכביש בלייזר לא פולשני, הגורם לוורידים להיעלם.
במקרים יותר חמורים של דליות ורידים, בהם הוורידים בולטים מעל פני העור או גורמים כאב ונפיחות ניכרים, כדי להקל יש צורך בדרך כלל בהתערבות רפואית. הגישה הכירורגית המסורתית הייתה הסרת ורידים, פרוצדורה הדורשת בדרך כלל הרדמה כללית ובה מבצעים חתכים קרוב לברך והמפשעה וכורתים את הווריד החולה העיקרי מהגוף תוך שימוש במכשיר. אמנם הטיפול הוא די אפקטיבי, אבל הסרת ורידים גורמת לרוב לכאב ופגיעה ניכרים לאחר הניתוח ותקופת ההחלמה ארוכה וכרוכה באי-נוחות.

מהם הטיפולים?

טיפול בגלי רדיו

הסרת ורידים הוחלפה כמעט כליל על ידי טכנולוגית זעיר-פולשנית, אנרגיית גלי-רדיו (RF), המאפשרת לטפל בהצלחה אפילו במקרים חמורים של דליות ורידים, תוך שימוש בהרדמה מקומית בלבד. הטיפול באמצעות גלי-רדיו מתבצע על-ידי החדרת קטטר והקרנת חום לתוך הווריד כדי לאטום את הווריד החולה. הטכניקה היא מוצלחת מאד והרבה פחות מכאיבה וטראומטית למטופל מאשר הסרת הוורידים.
טכנולוגית גלי רדיו (RF) הפועלת בטמפרטורות הרבה יותר נמוכות לחימום וכיווץ דפנות הווריד, התפתחה לאחר השימוש בטכנולוגית הלייזר (EVLT) שפעלה בטמפרטורות גבוהות מאוד שדרשו הרדמה יותר אגרסיבית וגרמו לכאבים לאחר הטיפל. הטיפול בגלי רדיו משפיע על הרקמות הקרובות וגורם הרבה פחות כאב ופגיעה מאשר הלייזר.

קיימים שני סוגי טיפולים בוורידי עכביש, סקלרותרפיה (זעיר-פולשני) לייזר ואור בפעימות אינטנסיביות (לא פולשני). שתי הפרוצדורות נחשבות בטוחות ומאפשרות למטופלים לחזור לפעילות נורמלית מייד לאחר הטיפול בוורידים.

צפו בסרטון: אנימציה של הטיפול בגלי רדיו

נגן וידאו

סקלרותרפיה – הזרקת קצף

סקלרותרפיה מבוצעת על ידי הזרקת תמיסה מרוכזת של מי מלח (saline) או תמיסת דטרגנט מיוחד, ישירות לתוך ורידי העכביש עצמם, אשר גורמים לאטימת דפנות ורידי העכביש. אחרי כן הווריד הופך לאט, לאט לרקמת צלקת ובהדרגה נעלם תוך כמה שבועות. סקלרותרפיה פותחה לראשונה בשנות השלושים של המאה הקודמת, והיא מבוצעת בדרך כלל במרפאת הרופא בפחות מ-30 דקות ונחשבת ליעילה מאד כאשר מבצעים אותה כראוי, למרות שאותו וריד עלול לדרוש כמה זריקות וטיפולים חוזרים במשך תקופה. הטיפול יכול להכאיב, ולרוב הוא גורם לתחושת צריבה או עקצוץ, אבל אי-הנוחות חולפת בדרך כלל תוך כמה דקות. תופעות הלוואי הן מזעריות וזמניות בדרך כלל, והן יכולות לכלול פצעים על העור, דלקת ורידים שטחית, פצעים ושינוי צבע סביב אזור הטיפול.

לייזר ואור בפעימות אינטנסיביות

משתמשים במכשירי לייזר ואור בפעימות אינטנסיביות כדי לטפל בוורידי עכביש בצורה לא פולשנית על ידי העברת חום דרך פני העור אל הווריד, ובכך אוטמים את דפנות הווריד. ניתן לכוון את אנרגיית הלייזר ברמת דיוק גבוהה כדי למזער את הנזק לרקמות הסמוכות לאזור הווריד המטופל. המטופל עלול לחוש לעיתים קרובות תחושת צריבה מכאיבה במשך הטיפול בווריד, תלוי בחומרת מצב הווריד. לרוב יש צורך ב-2-5 טיפולים שאורכים 15 עד 20 דקות כל אחד כדי להעלים ורידי עכביש מהרגליים. פרוצדורות של ורידים בפנים דורשות פחות זמן לטיפול. תופעות הלוואי של לייזר יכולות לכלול אדמומית, או התנפחות ושינוי צבע של העור, או דלקת ורידים שטחית לאחר הטיפול, אשר נעלמים בתוך ימים או שבועות.

מהם ורידי עכביש?

ורידי עכביש, הם הביטוי המתון ביותר של אי-ספיקה ורידית. הם דומים לדליות ורידים, אבל קטנים יותר. יש בהם קבוצות קטנות, לרוב סבוכות, של כלי דם קטנים ממש מתחת לפני העור, והם דומים לקורי עכביש או לענפי עץ. בדרך כלל הם אדומים, כחולים או סגולים ונראים בבירור, לרוב בירכיים, בשוקיים ובפנים. ורידי עכביש יכולים לפעמים לכסות שטחים גדולים של עור, אבל הם מהווים רק בעיה קוסמטית, ולעיתים נדירות גורמים לתסמינים גופניים. ורידי עכביש אינם דליות ורידים – הם לא בולטים מעל פני העור כמו דליות. מאמינים שמצב זה שכיח אצל לפחות שליש מכלל הנשים ואחוז נמוך יותר מכלל הגברים.
ניתן לאבחן ורידי עכביש פשוט בהסתכלות. הם נוטים לקבל דפוסים אופייניים: קרני שמש היוצאות מהמרכז, שליבה של ורידים אלו באלו, או דפוס קווי של מערך קווים דקים. אפילו בהעדר אי-נוחות גופנית, רופאים אחדים מעדיפים לערוך בדיקות דופלר-אולטראסאונד עם הופעת ורידי עכביש כדי לקבוע את היקף הבעיה ואת הסיבות למצב זה.
גורמי סיכון לוורידי עכביש דומים לאלו של דליות – גיל, תורשה, הריון, שינויים הורמונליים, השמנת יתר ועמידה ממושכת, כמו גם חשיפה לשמש, במיוחד אצל אנשים בעלי עור בהיר, ופציעות על פני העור. יש רופאים המאמינים שפעילות גופנית, הורדה במשקל ולבישת גרביים תומכות יכולים להפחית את הופעת ורידי עכביש.
טיפולים בוורידי עכביש אינם פולשניים או נעשים בפולשנות מינימלית, וכוללים סקלרותרפיה (הזרקה) ופרוצדורות לייזר (לא פולשני). טיפולים אלו נחשבים כטיפולים קוסמטיים ואינם מכוסים על ידי ביטוח בריאות, אלא אם כן מאובחן מצב יותר חמור בבסיס הבעיה.

מהם הסיבות וגורמי סיכון?

גורמי הסיכון של ורידי עכביש, לרוב, דומים לאלו של דליות: תורשה, גיל מתקדם, הריונות, השמנת יתר, שינויים הורמונליים ומקצועות הדורשים תקופות ארוכות של עמידה על הרגליים. הם יכולים להתפתח גם כתוצאה מחשיפה לקרני שמש אולטרה-סגולות, בייחוד אצל אנשים בעלי עור בהיר, לעיתים שנים רבות לאחר החשיפה לשמש. כמו במקרה של דליות, ורידי עכביש מופיעים לעיתים יותר קרובות אצל נשים מאשר אצל גברים.

כיצד ניתן לאבחן ורידי עכביש?

ורידי עכביש ניתנים לאבחון ללא אמצעי הדמיה. אך מומלץ לבצע בדיקת אולטראסאונד-דופלר כדי לשלול אי-ספיקה ורידית במערכת השטחית והעמוקה של ורידי הרגליים.

מה ההבדל בין דליות וורידי עכביש?

דליות וורידי עכביש, שניהם נראים על פני השטח ומהווים תסמין לאי-ספיקה ורידית וחוסר יכולתם של ורידי רגליים חולים לדחוף את הדם בחזרה למעלה כלפי הלב. ורידי פני השטח מתנפחים ובולטים מפני שדם שצריך באופן נורמלי להיות ממוחזר דרך הגוף מצטבר במקום זה ברגליים.

דליות ורידים

דליות ורידים מהווים מצב רפואי, ביטויים גדולים וחמורים יותר של אי-ספיקה ורידית. כלי הדם הנפוחים יכולים לבלוט מעל פני העור. דליות ורידים מלוות, לעיתים קרובות, בתסמינים קליניים כמו: כאב, פעימות, תחושת צריבה, התכווצויות שרירים ועייפות, ויכולים להתקדם לפצעים דלקתיים על הרגל, פקקת ורידים (טרומבוזה) ומצבים אחרים מסכני בריאות כגון, דימום.

ורידי עכביש

ורידי עכביש הם ורידים דקים בצבע כחול או אדום הקרובים לפני העור ומשפיעים על מראה הרגל באותו מקום. ורידי עכביש הנחשבים כבעיה קוסמטית, לעיתים, גורמים לאי-נוחות גופנית, וניתן לטפל בהם במגוון טכניקות לא-פולשניות או זעיר פולשניות.

קופות החולים וחברות הביטוח שבהסדר

ד"ר עופר גלילי מומחה לכירורגית כלי-דם. מנהל המחלקה לכירורגית כלי-דם במרכז הרפואי כרמל בחיפה. לזכותו עומדים פרסומים מדעיים בתחום המחקר הבסיסי והקליני של מחלות כלי-דם. ד"ר גלילי שייך לדור החדש של כירורגים לכלי דם השולט הן בכירורגיה והן בצנתורים של כלי הדם.

או השאירו פרטים

"אנושי,משדר אמינות, אדיב ,סבלני ומקצועי..כן ירבו רופאים כמותו.."
לימור

או השאירו פרטים